HOME PAGE
DIAMOND EDUCATION
WE BUY GOLD
OUTLOOK FOR SILVER, GOLD,PLATINUM & CHARTS
HOW MUCH SHOULD I SPEND ON DIAMOND ENGAGEMEN RING?
INSURANCE APPRAISAL
JEWELRY REPAIR,SERVICES & SALES
INVISIBLE SET JEWELRY REPAIR
TV COMMERCIALS: DIAMOND CONNECTION
SHOP NOW
SELL US YOUR JEWELRY, DIAMONDS, FINE WATCHES, GOLD, ETC.
SEE OUR STORE
COUPONS, SALE EVENTS & SPECIALS
PEARL EDUCATION
COLORED STONE, BIRTHSTONES, EDUCATION
FAMILY RUN & OPERATED
CALENDAR
DIAMOND COMMERCIALS YOU'RE NOT LIKLEY TO SEE…
HEBREW NOTES



Notices



HEBREW NOTES

 
 הרבה חידות קשורות בגביש המנצנץ אך שלוש תעלומות גדולות מרכזות את רוב השאלות: למה היהלומים כל כך קשים? למה הם כל כך יקרים? ולמה הם עסק כל כך יהודי?

הגולש "קרבי" שואל: "מה החומר הכי חזק אחרי יהלום?"

אז זהו קרבי יקר, שהיהלום אינו החומר החזק ביותר אלא רק הקשה ביותר. פלדה, למשל, חזקה הרבה יותר מיהלום משום שצריך יותר אנרגיה כדי לשבור אותה. ואכן אם תחבוט בפטיש ביהלום הוא יישבר. היהלום הוא החומר הקשה ביותר: קשיות היא היכולת של חומר אחד לשרוט חומר אחר והיהלום אכן שורט כל חומר ואין חומר שיותיר בו שריטה. כדי להבין איך יכול היהלום להיות קשה כל כך אך לא חזק במיוחד צריך שיעור קצרצר בכימיה.
 
 
 מה שמייחד יהלום הוא שהחומר שבו צפוף מאוד 
 צי
  
היהלום הוא פחמן טהור: כל אטום פחמן נמצא במרכזה של פירמידה קטנטנה וקשור לארבעה אטומים שכנים בקודקודי הפירמידה הזו. קשר בין שני אטומי פחמן הוא חזק למדי אבל קשרים כאלו מצויים בשפע בחומרים אחרים סביבנו. למעשה אנחנו קורעים קשרים כאלו בכל פעם שאנו שוברים חתיכת עץ או פלסטיק. מה שמייחד יהלום הוא שהחומר צפוף מאוד והקשרים מתפרשים בכל, כך שכדי לשרוט יהלום צריך לשבור הרבה יותר קשרים ליחידת נפח ואין כיוון שניתן לנוע בו בחומר ולעקוף בדרך את הקשרים. אחיו של היהלום, הגרפיט, בנוי אף הוא מאטומי פחמן אך יש דרכים לקלף ממנו שכבות בלי לשבור קשרים ואנו עושים זאת בכל פעם שאנחנו כותבים בעפרון. אבל דווקא בשל הצפיפות והקשיות אין ליהלום דרך לספוג אנרגיה ולפזר אותה בלי להישבר, האטומים בפלדה יכולים לזוז מעט ולפזר את האנרגיה שקיבלו בחבטה. אטומי הפחמן ביהלום תקועים במקומם ואין להם דרך לספוג ולפזר אנרגיה בלי להישבר.
 

" למה יהלומים יקרים?

לכאורה התשובה פשוטה. יהלומים יקרים כי הם נדירים וחוקי הכלכלה קובעים כי כשההיצע נמוך המחיר עולה. ההסבר הגיוני אבל פשוט לא נכון. יהלומים אינם נדירים במיוחד ובעשורים האחרונים, כשמרבצים חדשים נתגלו באוסטרליה ובקנדה, הם נפוצים עוד יותר. בנוסף, ניתן לייצר יהלומים מלאכותיים יפים לא פחות מאלו שיש צורך לחפור טונות רבות של עפר עבורם. יש מי שטוען כי היהלומים יקרים בגלל שיש מי שדואג למנוע תחרות.
 
  יהלומים יקרים כי הם נדירים וחוקי הכלכלה קובעים כי כשההיצע נמוך המחיר עולה. ההסבר הגיוני אבל פשוט לא נכון. יהלומים אינם נדירים במיוחד בעשורים האחרונים. יש מי שטוען כי היהלומים יקרים בגלל שיש מי שדואג למנוע תחרות 
ב-1888, שנים ספורות לאחר שנתגלו היהלומים בקימברלי שבדרום אפריקה הוקמה חברת "דה בירס" (De Beers) ששולטת עד היום על רוב הכריה, ההפצה, העיבוד והשיווק של יהלומים. "דה בירס" שמרה במשך עשורים על שליטה מלאה בכל שרשרת הייצור וההפצה של יהלומים, ויסתה את כמות וטיב הסחורה שקיבל כל סוחר וכמובן דאגה שלא יזלגו לשוק יהלומים ממקורות עליהם אין לה שליטה. בכך שונה היהלום מזהב או מתכות יקרות, בשעת הדחק יכול אדם למכור תכשיטי זהב ישנים אבל אף אחד מקוראי המדור לא יצליח לעולם למכור יהלום ישן שקיבל בירושה. המערכת ההרמטית של הסינדיקט מבטיחה שזרימת היהלומים חד סטרית: מהמכרה, דרך המשווקים המורשים אל התכשיטן והצרכן שהוא תחנה סופית בהחלט. חברת "דה בירס" דאגה לא רק לשמירה על ההיצע אלא יצרה גם את הביקוש והפכה את היהלום מעוד אבן חן לשימוש צורפים למוצר ייחודי: האבן האולטימטיבית שרק היא ראויה להתנוסס על טבעות אירוסין ונישואין. המהלך הזה כלל מאמצי יחצ"נות ניכרים.
 

איש אחד עם רעיון... מבריק

 
 הרעיון היה להפוך את היהלום למבטא האהבה הרומנטית החדשה 
 
בשנת 1938 בעקבות השפל הגדול קרס שוק היהלומים באירופה. במרכז אירופה לא היתה כל מסורת הקשורה לתכשיטי יהלום ואילו באנגליה וצרפת רק שכבה דקה של אריסטוקרטים רכשו יהלומים. השוק האמריקני היה התקווה האחרונה של "דה בירס". מי שיצר עבור הסינדיקט את מיתוס היהלום היה ג'רולד לוק (Gerold Lauck) פרסומאי שנשכר לבנות את תדמיתה של האבן. לוק הבין שכדי למכור יהלומים צריך לשכנע גברים צעירים שזו המתנה לה מצפות אהובותיהן וללמד צעירות לייחל דווקא לטבעת יהלום מאלוף נעוריהן. כדי להגיע לקהל הזה בחר לוק במדיום החדש והמבטיח: הקולנוע. כוכבי הוליווד החלו להעניק יהלומים לאהובותיהם על המסך והמגזינים טפטפו באופן סדיר סיפורי רכילות על מתנות יהלום שהעניקו "סלבים" לאהובותיהן. במסע מאורגן היטב גייס לוק את האולפנים הגדולים ואת המגזינים והפך את היהלום מגביש פחמן לסמל מוכר ומקובל לעושר, עוצמה ובעיקר לאהבה. משנקשר היהלום לרומנטיקה נפתחה תקופת השפע ליהלומנים. ככל שהיהלום יקר יותר גדולה האהבה שמבטא באמצעותו המחזר.
 
  ג'רולד לוק הבין שכדי למכור יהלומים צריך לשכנע גברים צעירים שזו המתנה לה מצפות אהובותיהן וללמד צעירות לייחל דווקא לטבעת יהלום מאלוף נעוריהן. כדי להגיע לקהל הזה בחר לוק במדיום החדש והמבטיח: הקולנוע 
על כנפי האמריקניזציה גלש מיתוס היהלום בקלות לאירופה וכבש טריטוריות חדשות בכל מקום אליו הגיעה התרבות הפופולארית מהמערב. באופן דומה יצר הסינדיקט שווקים חדשים לקליטת התוצרת במזרח הרחוק. על פי המסורת ביפן היו הנישואין מסוכמים בשתיית סאקי בין הורי החתן להורי הכלה בלי להניב הכנסות ליהלומנים. סינדיקאט היהלומים השתמש בכמיהה היפנית לתרבות המערב כדי לקדם את היהלום כמבטא את האהבה הרומנטית החדשה. בשנת 1967 רק 5% מהכלות היפניות ענדו טבעת יהלום, אלא שקמפיין יהלומים שקישר בין מערביות, מודרניות ואהבה לטבעות יהלום הפך את הפריט למרכיב הכרחי בטקס ו"דה בירס" זכתה בקהל צרכנים גדול ועשיר.
 

מוצר אחד שאנחנו לא רוצים שיוזל

 
 יהלומים יקרים משום שכך הצרכנים רוצים אותם - סמל ליוקרה 
 
 
אבל קרטלים, מונופולים ושיווק אגרסיבי אינם המצאה של "דה בירס". קרטלים יכולים לשמור מחיר גבוה לתקופה מוגבלת אך הם נוטים להתפורר בשל הופעת מתחרים מבחוץ או עריקה מבפנים של מי שרוצה להגדיל רווחים על חשבון חבריו. היהלומים שומרים על מחיר גבוה לאורך דורות אף שמתחרים מנסים לערער על הקרטל. בעשורים האחרונים התגלו מכרות עשירים בקנדה ובאוסטרליה, מחוץ לטווח שליטת הקרטל, ובכל זאת לא השפיעו התגליות על מחירה של טבעת היהלום בחלון הראווה. התשובה שנותנים כלכלנים מוזרה: יהלומים יקרים משום שכך הצרכנים רוצים אותם. עבור כמעט כל מוצר ושירות הכמות שירצה הצרכן לרכוש גדלה ככל שיורד המחיר. לכאורה היינו צריכים לשאוף לקנות יהלומים, כמו כל מוצר אחר, בזול והמשווקים היו צריכים להתחרות זה בזה ולהציע לנו יהלומים זולים. אבל יהלום אינו מוצר רגיל, היהלום נוצץ וקשה אבל ערכה של אבן החן אינו ביופיה או בקושי שלה. רק מומחה יבדיל בין יהלום לזכוכית מלוטשת ואין לנו באמת צורך שהאבן בטבעת תהיה קשה במיוחד.
 
  מאפיין מוזר זה של מוצרים שהביקוש להם יירד אם מחירם יוזל ומטרתם הפגנת היכולת לרכוש אותם, שובר את האינטואיציה הכלכלית המקובלת אבל טבעת יהלום היא ביטוי לאהבה בגלל מחירה הגבוה 
יהלום הוא מוצר יוקרה, כלומר כזה שמחירו הגבוה הוא הסיבה שאנו רוצים בו. טבעת יהלום היא ביטוי לאהבה בגלל מחירה הגבוה. יהלום זול לא יתאים משום שהוצאה פעוטה אינה מסמלת מחוייבות. מאפיין מוזר זה של מוצרים שהביקוש להם יירד אם מחירם יוזל ומטרתם הפגנת היכולת לרכוש אותם, שובר את האינטואיציה הכלכלית המקובלת. כך למשל מכתיר אחד הכלכלנים את היהלומים בתואר "ידידיה הטובים ביותר של הממשלה". תעשיית היהלומים היא היחידה שמיסוי המוצר שלה לא מדכא את הפעילות אלא מעודד אותה - המס מגולגל על הצרכן והופך את המוצר יקר ולכן נחשק יותר כך שאף אחד לא נפגע מהמס ואוצר המדינה מרוויח. לסיכום, סליטר, יהלומים יקרים כי אנחנו מוכנים לשלם הרבה עבורם ואנו מוכנים לכך מפני שאנו רוצים אותם יקרים. 

מדוע רוב היהלומנים בעולם הם יהודים?

אין עוד עסק בעולם שעשוי לפרנס את מיתוס היהדות הבינלאומית כמו היהלומים. אולמות המסחר בבורסות היהלומים של ניו יורק ואנטוורפן נראים למתבונן מהצד כשוק של שטייטל מזרח-אירופאי שהרוכלים בו צוידו במיטב חידושי ההיי-טק אך שימרו את לבושם, שפתם ומנהגיהם של אבות אבותיהם. מה הופך את תעשיית המיליארדים לעסק כל כך יהודי? יש מי שיאשימו כמובן את היהודים ובראשם את ארנסט אופנהיימר, היהודי המומר שהנהיג בראשית המאה ה-20 את "דה בירס" (ראו המדור של השבוע שעבר) ועיצב את הסינדיקט השולט כיום ברוב סחר היהלומים ואת ממשיכי דרכו עד עצם היום הזה בפרוטקציה ובדחיקת רגלי הגויים מהתעשייה. המדור דוחה כל תיאוריית קשר אנטישמית אבל גם מי שאינו מאמין בפרוטוקולים של יהלומני ציון צריך איכשהו להסביר את הדומיננטיות של עם הסגולה בענף הזה.
 

ישבו בצמתים הנכונים

 
 מקומם בקהילה והמוניטין שלהם בתוכה הם נכס שקשה למדוד אך חשיבותו מכרעת 
 צילום : רויטרס 
 
ההסבר השגור הוא קודם כל היסטורי. הודו היתה משך דורות רבים המקור היחיד ליהלומים והם הגיעו לאירופה דרך נתיבי הסחר שחצו את מרכז אסיה. בזכות קשרי משפחה ושפה קידמו יהודים את המסחר בין אירופה למזרח. ונציה היתה שער הכניסה של היהלומים לאירופה ושם קהילה יהודית ותיקה וממוסדת קישרה בין העולם המוסלמי לנוצרי וסיפקה את האבן שעד למאה ה-15 לא שימשה כתכשיט אלא כאביזר מיסטי. כשגילה ואסקו דה-גאמה מפורטוגל את דרך הים להודו ירדה ונציה מגדולתה. יהלומים גולמיים שהגיעו לליסבון הועברו משם לאנטוורפן שם התפתחה אומנות הליטוש. יהלומנים יהודים שגורשו מפורטוגל לארצות השפלה המשיכו שם בעיסוקם ופתחו את מרכזי סחר היהלומים באנטוורפן ובאמסטרדם. לפי גישה זו היהלומנות היהודית היא המשך מכוח האינרציה של מסורת קדומה.

המשיכה של יהודים לסחר היהלומים עד לעת החדשה מובנת: סחר היהלומים הוא ענף בו הקשרים שבין קהילות מרוחקות מהווה יתרון גדול. כאשר יהודים היו נתונים לסכנה של גירוש מארצות מושבם היו אבני חן רכוש שקל לטלטל ממקום למקום והגורל הביא קהילות יהודיות לקרבת נתיבי הסחר והעיבוד של היהלום. התיאוריה הגיונית אלא שאינה מסבירה איך נשמר הכמעט מונופול היהודי מאות שנים לאחר שכל ענפי הכלכלה נפתחו בפני היהודים ולגויים היו שפע הזדמנויות לחדור לענף שלא נדרשת בו מומחיות מיוחדת או ידע סודי.
 

יתרון הקהילות הסגורות

  סחר היהלומים הוא ענף בו הקשרים שבין קהילות מרוחקות מהווה יתרון גדול. כאשר יהודים היו נתונים לסכנה של גירוש מארצות מושבם היו אבני חן רכוש שקל לטלטל. בזכות קשרי משפחה ושפה קידמו יהודים את המסחר בין אירופה למזרח 
המשפטן ברק ריצ'מן (Barak Richman), שחקר את קהילת היהלומנים בניו יורק, מציע הסבר המבוסס על האתיקה המיוחדת הנדרשת בענף. יהלומנים נדרשים לרכישת סחורה באשראי, הם מחזיקים לעיתים קרובות סחורה יקרה מאוד שאינה שלהם ונדרשים לתת אמון רב בעמיתיהם. סוחרי יהלומים גדולים נדרשים לקנות מ"דה בירס" חבילה שהוכנה עבורם במועד ובמחיר שקובעת החברה אך יעברו חודשים רבים והיהלום יעבור שבע או שמונה ידיים עד שישלם עבורו הצרכן הסופי. המסחר בין היהלומנים ובינם לבין המלטשים והתכשיטנים מתנהל בעסקאות אשראי הנחתמות לעיתים קרובות בלחיצת יד בלבד. היהלומנים מתבססים על אשראי פנימי ולא על בנקים גם משום שהוא זול יותר ומשום שבקהילה הסגורה הזו יש לעמית למקצוע יותר ידע על מהימנות החייב משיש לבנק. יהלומן מעביר יהלומים בשווי רב כששולי הרווח שהוא מצפה להם הם אחוזים בודדים, הפיתוי לרמות גדול מאד ובפרט שלרשויות האכיפה אין כמעט דרך להביא לדין גנבי יהלומים. התעשייה כולה תלויה באכיפה יעילה, מהירה ולא רשמית של חוזי אשראי שחלקם בלתי כתובים וקלים לכאורה להפרה.
 
 אז מדוע מי שמחזיק בידו שקיק אבנים יקרות יתגבר על פיתויי היצר, יעבוד קשה, וכל זאת כדי לקבל חודשים רבים אחר כך רווח זעום? ריצ'מן מחלק את היהלומנים לשתי קבוצות מובחנות היטב שלכל אחת מהן מוטיבציה שונה לשמור על כללי המשחק. הקבוצה הראשונה היא השחקנים לטווח ארוך, מי שהיהלומנות היא אורח חיים שהוא שואף להתמיד בו ולהורישו לצאצאיו. כיוון שרמאות רווחית מאוד אך מוציאה את היהלומן מהענף כדאי לקיים חוזים למי שמצפה לעוד הרבה רווחים מעסקאות בעתיד. כיוון שהאדם בן תמותה הרי שמי שישמור על אמינות גם בשלהי הקריירה הוא מי ששואף לשמר את המוניטין לבניו אחריו. כך מרוכז הסחר ה"אנכי" של יהלומים מחומרי הגלם אל המלטשים, הסוחרים והתכשיטנים בידי משפחות ותיקות, חלקן יהודיות וחלקן נוצריות, שרכשו לעצמן מוניטין ששווה הרבה יותר מרווח חד פעמי שניתן להפיק משבירת כללי המשחק. הקבוצה השנייה היא של מתווכים ומלטשים שמטפלים בהרבה מאוד יהלומים של אחרים עבור שכר זעום. קבוצה זו אחראית להעברה "אופקית" של היהלומים בין השחקנים הראשיים, בעיקר מיהודים חרדים לא עשירים. כאן נמצא יתרון אחר ייחודי שמאפשר לתת בהם אמון: למי ששייך לחצר חסידית מסויימת ומגדל בה את ילדיו אין לאן לברוח. אותם שחקנים משניים נכנסים לעסקים כשהם פורשים מה"כולל" וכבר בעלי משפחה המתרחבת במהירות, מקומם בקהילה והמוניטין שלהם בתוכה הם נכס שקשה למדוד אך חשיבותו מכרעת. כך עוברות בשלום מעטפות ובהן יהלומים בשווי מאות אלפי דולרים ויותר בין אנשים שלעולם לא יוכלו לקנות לנשותיהם תכשיט יהלום כלשהו וכל זאת כמעט בלי רישום ומעקב.
 

חיזוק לתיאוריה: כת ההודים הג'ינים

 
 אולמות המסחר בבורסות היהלומים נראים למתבונן מהצד כשוק שטייטל מזרח-אירופאי 
 צילום : רויטרס 
 
חיזוק לעמדתו מוצא ריצ'מן דווקא באופן בו נשמט מונופול היהלומים מהיהודים. מי שזוכה בנתח השוק שנגרע בשנים האחרונות מהעם הנבחר הם יהלומנים הודיים אלא שלא כל מיליארד ההודים שותפים לחגיגה הנוצצת. כשם שבמערב נשמר נתח לא פרופורציונלי מעסקי היהלומים לקבוצה הקטנטנה של יהודים אורתודוקסים כך רוב היהלומנים בהודו שייכים לבני כת הג'ייניזם. הג'ינים הם קבוצה קטנה המונה כחמישה מיליון נפש בלבד. הם מסוגרים בקהילות קטנות ומלוכדות וכפופים, ממש כמו יהודים אורתודוקסים, למערכת נוקשה של כללי פולחן והתנהגות. משפחות ג'ייניות מורחבות דואגות לנציגות במרכזי הסחר באנטוורפן, לונדון וניו יורק והשמירה על מוניטין בתוך הקהילה חיוני לבן הכת שגם עבורו אין תחליף לקהילה.
 

שלולית יהלום

  כיוון שרמאות רווחית מאוד אך מוציאה את היהלומן מהענף כדאי למי שמצפה לרווחים מעסקאות בעתיד לקיים חוזים. כיוון שהאדם בן תמותה הרי שמי שישמור על אמינות גם בשלהי הקריירה הוא מי ששואף לשמר את המוניטין לבניו אחריו 
לסיום מחרוזת השאלות הנוצצות נספק את סקרנותו של מוקי התוהה: "האם ניתן להתיך יהלום?"

יהלום הוא מוצק וכל מוצק יתנזל או ימריא (יהפוך לגז) אם רק נחמם מספיק. היהלום הוא צורה של פחמן: ממש כמו הגרפיט שבעפרון או הפחמים למנגל. אם תחמם את היהלום באוויר הוא יישרף בדיוק כמו כל פחם ותקבל דו תחמוצת הפחמן. ללא חמצן היהלום יתנדף ויתקבל פחמן גזי. בקירור בתנאים רגילים הגז הזה יחזור למצב הצבירה המוצק אבל לא נקבל מחדש יהלום אלא חומר שחור (גרפיט או פחם) שאינו מתאים לשיבוץ בטבעת. אבל בלחץ גבוה מספיק ובחום של כ-3,600 מעלות אכן ניתן לקבל שלולית יהלום. לפני כארבע שנים הצליח מרקוס קונדסון (Marcus Knudson) מהמעבדה הלאומית סינדיה להתיך יהלום כשהאיץ לוחיות יהלום דקיקות למהירות של מעל 100,000 קמ"ש (כ-30 קילומטר בשנייה) כך שגל ההדף יצר לרגע קצרצר ויקר לחץ של 10 מיליון אטמוספירות והתכה לנוזל. במילים פשוטות, מוקי, ניתן להתיך יהלום אבל... לא חבל?

GetMyBusinessSite